תובנות לגבי אוקראינה
מספיק נאמר על המצב באוקראינה. אסתפק כאן בתובנות צרות לגבי ארה"ב -
ובתוך ארה"ב פנימה -
המינוי של ביידן לעליון
למרות המלחמה באוקראינה בחר ביידן להכריז ביום שישי על המועמדת הראשונה שלו לבית המשפט העליון - קטנג'י בראון-ג'קסון. היא צפויה להיות האישה השחורה הראשונה אי פעם שתכהן בערכאה הזו.
ההתעקשות של ביידן על מועד ההכרזה לא הייתה מקרית - ה-25 בפברואר היה היום שבו הוא הבטיח לפני שנתיים בדיוק למנות בפעם הראשונה אישה שחורה לעליון. את ההבטחה ההיא הוא נשא בפני תושבי קרוליינה הדרומית לקראת הפריימריז שנערכו שם והצילו את חייו הפוליטיים. בזכות האוכלוסייה השחורה של המדינה הזו הוא מכהן היום כנשיא, ובעבורו זו לבטח הייתה סגירת מעגל סמלית. כמו כן, ההודעה על מינויה ההיסטורי הגיעה בסיומו של "Black History Month" וכמה ימים לפני "נאום מצב האומה" שהוא עתיד לשאת בקונגרס.
הבחירה הייתה צפויה. בראון-ג'קסון נחשבה למועמדת המובילה מתחילת הדרך בזכות 3 יתרונות פוליטיים - העובדה שהיא מכהנת כיום כשופטת בבית המשפט לערעורים של וושינגטון הבירה שנמצא דרגה אחת מתחת לעליון ותמיד נחשב לפס הייצור שלו; העובדה שהיא עבדה למשך שנה אחת בצמידות לשופט הפורש סטיבן ברייר שאותו היא אמורה להחליף; והעובדה שהיא נתמכה בשנה שעברה על ידי 3 סנאטורים רפובליקנים.
באירוע הרשמי שנערך לכבודה בבית הלבן הציגה בראון-ג'קסון את סיפור חייה - היא נולדה בוושינגטון די סי וגדלה בפלורידה. אביה היה מורה להיסטוריה שעבר הסבה לתחום המשפט ושימש כיועץ משפטי למחוז החינוך של מיאמי דייד (המחוז הגדול ביותר בפלורידה). אמא שלה הייתה מחנכת ומנהלת תיכון במיאמי. אחיה היחידי היה שוטר ובלש במשטרת בולטימור ושירת כחייל במזרח התיכון. בנאומה היא גם התייחסה באופן חריג לכך שדוד שלה נשלח למאסר עולם בשל סחר בסמים, אך הציגה גם דודים אחרים ממשפחתה ששירתו במשטרה.
היא למדה באוניברסיטת הרווארד, עבדה למשך כמה שנים כעוזרת של כמה שופטים ובהם שופט העליון ברייר, כיהנה ב"נציבות לגזרי-דין" שמגבשת את מדיניות הענישה במשפט הפדרלי, ישבה על כס השיפוט של בית המשפט המחוזי בוושינגטון הבירה, ובשנה האחרונה היא קודמה לבית המשפט לערעורים בבירה.
יש לה ניסיון במשפט פלילי, ורוח הפסיקה שלה תואמת לרוחו של השופט שאותו היא אמורה להחליף - סטיבן ברייר. היא בת 51, מה שיכול להבטיח לה שנים מרובות על כס השיפוט החשוב.
בדרך לעליון תצטרך בראון-ג'קסון לעבור שימוע פומבי בועדת המשפט של הסנאט. לאחר מכן היא תצטרך לעבור הצבעה במליאת הסנאט כולה - מליאה שנחלקת 50-50 בין דמוקרטים לרפובליקנים.
רק בקיץ האחרון היא אושרה על ידי הסנאט לכהן בבית המשפט לערעורים בתמיכת 3 רפובליקנים - סוזן קולינס, ליסה מרקאוסקי ולינדזי גרהאם. אלא שגרהאם, שתמך במועמדת אחרת שביידן שקל למנות, כבר הודיע שהוא יתנגד למינוי. מרקאוסקי, שעומדת לבחירות השנה, הודיעה שההצבעה שלה בעד המינוי לא מובטחת הפעם.
עם זאת, הצפי הוא שהמינוי שלה יאושר גם בתמיכה רפובליקנית כל שהיא - ביידן בהחלט מקווה לכך. ככלות הכל, המינוי של בראון-ג'קסון לא צפוי לשנות את מאזן הכוחות בבית המשפט העליון - 6 שמרנים מול 3 ליברלים.
חיי שחורים חשובים
מנושא לנושא - כמעט באותו הנושא. השבוע הגיעו שתי הכרעות משפטיות, בשני משפטים אזרחיים, לגבי שני מעשי רצח של אנשים שחורים בידי לבנים. שתי ההכרעות הסתיימו בהרשעה, ובשתיהן הצטרפה ההרשעה האזרחית להרשעה קודמת במישור הפלילי. כל ההרשעות האלה יחדיו מצליחות לייצר ראשיתה של מגמה חדשה במאבק של אפרו-אמריקנים בארה"ב לצדק חברתי - מגמה בה הם מנצחים בבתי המשפט.
המקרה הראשון הוא מקרה הרצח של אחמד ארברי. הוא היה בחור שחור, בן 25, שיצא לריצה בסמוך למקום מגוריו בפברואר 2020. הוא נורה למוות על ידי 3 גברים לבנים שניסו לבצע "מעצר אזרחי" כי הם חשדו בו כפורץ. השלושה רדפו אחריו, עצרו אותו, נאבקו עימו, ותוך כדי המאבק ירה אחד מהם בו כאשר השני תיעד את האירוע. כל השלושה הורשעו ברצח, והשניים המרכזים במעשה נשלחו למאסר עולם. במקביל למשפט הפלילי, שבה נקבעה רק האשמה, נפתח כנגדם משפט אזרחי במישור הפדרלי ובה הואשמו השלושה בביצוע פשע שנאה. הטענה הייתה שהפשע הונע מגזענות כלפי ארברי שהיה אדם שחור. גם כאן הורשעו השלושה בהחלטה שהתקבלה השבוע.
המקרה השני הוא מקרה הרצח של ג'ורג' פלויד. הסיפור כבר מוכר לרוב הישראלים - אדם שחור בן 47 שהוצמד לרצפה ונחנק למוות תחת ברכו של שוטר לבן במאי 2020. השוטר פוטר מתפקידו, הועמד לדין, הורשע ברצח, ונידון ל-22.5 שנות מאסר. לאחר המשפט הפלילי התנהל משפט אזרחי שנועד לקבוע שהרצח הפר את זכויותיו האזרחיות של פלויד. השוטר הרוצח הגיע להסדר טיעון מקל והודה במיוחס לו. שלושה שוטרים נוספים הורשעו השבוע בהפרת זכויותיו של פלויד. השלושה יועמדו לדין פלילי נפרד בהמשך השנה.
ומדוע הסיפורים האלה חשובים? כי שני סיפורים כאלה התרחשו כבר לפני עשור. אחמד ארברי של לפני עשור הוא טרייבון מרטין, וג'ורג' פלויד של לפני כמה שנים הוא אריק גארנר. אלא ששם היו התוצאות שונות לגמרי.
טרייבון מרטין היה נער שחור בן 17. הוא יצא לריצה בסמוך למקום מגוריו, כמו אחמד ארברי, בפברואר 2012. הוא נורה למוות תוך כדי מאבק עם אזרח לבן שחשד בו כפורץ, כמו ארברי. האזרח הועמד לדין באשמת רצח - אך זוכה תחת הטענה להגנה עצמית. הזיכוי יצר הדים רבים ועורר זעם עצום בקרב הקהילה האפרו-אמריקנית.
אריק גארנר היה אדם שחור בן 44. הוא היה גדול מימדים, כמו ג'ורג' פלויד, והוא נתפס באחיזת חנק על ידי שוטרים לבנים ביולי 2014. הוא אמר "אני לא יכול לנשום" מספר רב של פעמים, כמו פלויד, עד למותו. השוטר שגרם למותו אפילו לא הועמד לדין. הוא פוטר מתפקידו רק לאחר 5 שנים. גם כאן עוררה ההחלטה זעם רב.
למעשה, עד לפני הקמת "Black Lives Matter" הסתיימו מקרים רבים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה בזיכויים מהדהדים. מפרשיות רודני קינג ולטאשה הארלינס, דרך אמדו דיאלו, עד טרייבון מרטין ואריק גארנר, וכלה במייקל בראון. האוכלוסייה האפרו-אמריקנית תמיד נצמדה לאירועים התקשורתיים האלה כדי להוכיח לכל אמריקה עם מה הם מתמודדים, אך פעם אחר פעם היא יצאה מאוכזבת - אי-העמדה לדין, זיכויים, או עונש מקל ביותר.
אבל בזמן האחרון נראה שמשהו השתנה. המקרים של אחמד ארברי וג'ורג' פלויד, ואפילו המקרה הזוטר יותר של דונטה רייט, מתחילים לייצר מגמה חדשה - העמדה ודאית לדין, הרשעות בטוחות, עונשים מאוד כבדים, ואפילו האשמות אזרחיות. ביטויים כמו "הגנה עצמית" או "התנגדות למעצר" נזרקים לפח. בהתחשב בעובדה שהמקרים התקשורתיים הללו נוטים לחצות את ארה"ב לפי קווים פוליטיים, ובהתחשב בכך שחבר המשובעים חייב להגיע להסכמה פה-אחד, הרי שההרשעות האלה יכולות להעיד על שינוי עמוק שחל בחברה האמריקנית.
עבור האוכלוסייה האפרו-אמריקנית מדובר בהישג. אמנם יש עוד עשרות מקרי מוות של שחורים בידי לבנים שלא זוכים לסיקור תקשורתי, אבל דווקא באירועים המשמעותיים ובעלי הפרופיל הגבוה הם מנצחים כעת. הם סוף סוף זוכים לצדק שאחריו תרו בכל הפרשיות הקודמות, והם כבר לא צריכים לצאת להפגנות זעם ברחובות.
